"על הזוגיות הראשונה שלי" - מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

את שלמה, בחור בן שמונה-עשרה ותלמיד כיתה י"ב, הכרתי בבית הספר התיכון. במהלך שיחה אשר התפתחה בינינו, שאל שלמה אם אסכים לצאת איתו באחד הערבים. תחילה סירבתי, אך לבסוף, מוחמאת מהעובדה שתלמיד שמינית מחזר אחרי, נעתרתי.

מאת: יפה גולן

התחלנו לצאת, אך לאחר זמן קצר, הבנתי עד כמה גדול הפער בין עולמו החברתי, ובין המציאות העגומה שהכרתי בבית. הוזמנתי למסיבות בבתים מפוארים, שבהם העושר הציץ מכל פינה. לפני כל יציאה הייתי שואלת מאחותי את בגדיה היפים והמגוהצים בקפידה. תמיד כשביקשו ללוות אותי הביתה התנגדתי, מחלצת לעזרתי תירוצים קלושים ששיננתי בעל פה. עם הזמן, נגמרו התירוצים, והתחמקויותי הפכו למוזרות יותר ויותר.

בשלב זה ניתקתי את הקשר עם שלמה. גם בעתיד לבוא, בקשרים אחרים, נהגתי באותו אופן, מעדיפה לנתק קשר ביוזמתי, מעדיפה את טעמה המוכר והמר של האכזבה, על פני המבוכה הבלתי אפשרית שבחשיפת התמונה האמיתית של חיי. חשתי את המחיר הכבד שגבו ממני חיי הכפולים. שיתפתי את אמי בכאבי, וביקשתי לשמוע את דעתה. אמא הניחה יד מנחמת על עורפי והבטיחה: "יפה, אל תדאגי." באותו רגע החלה עיני השמאלית לקפץ בעצבנות ללא הפוגה. לימים הבנתי כי זהו רטט אינטואיטיבי המבשר טובות.

לקריאת הפוסט במלואו לחצו - יפה גולן השקעות

קטע זה נלקח מתוך ספרה האוטוביוגרפי של - יפה גולן "ללא מורא"

"השאיפה להתקדם בתחום הבנקאות - מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

חדורת רצון להצליח, בשבועות הראשונים שלי בבנק מילאתי בדייקנות כל משימה פקידותית שהוטלה עלי: מיון חומרים, תיוק או מענה לטלפונים. ככל שעברו הימים גדלה כמות הלקוחות שפגשתי, ואיתה חוסר הביטחון שלי מול עושרם המוחצן. נדרשה פעולת הסחה מהירה לשיפור ביטחוני העצמי הירוד.

מאת: יפה גולן


וכך, אינספור פעמים ביום, בוקר, צהריים או ערב, כל אימת שהתקרב אלי לקוח עשיר, ברגעי מבוכה וברגעים מתים סתם, הייתי מרימה בהפגנתיות את שפופרת הטלפון, משחילה אצבע זריזה אל תוך החוגה, ומתקשרת לאחותי רינה, היחידה במשפחתי שהחזיקה בביתה מכשיר טלפון. אקט זה היה נדיר במחוזותינו באותם הימים, פריבילגיה שהיתה שמורה אך ורק לאנשים בעלי אמצעים. וידאתי שכולם, ללא יוצא מן הכלל, שומעים אותי מנהלת שיחה טלפונית עם בת משפחתי שברשותה טלפון, ולפיכך, אינה ענייה. ככל שעברו הימים בבנק, המשיכה וניקרה בראשי שאלה אחת מרכזית: לאן, ובעיקר כיצד, מתקדמים במקום הזה הלאה?

לקריאת הפוסוט במלואו לחצו - יפה גולן

קטע זה נלקח מתוך ספרה האוטוביוגרפי של יפה גולן - "לא מורא"

"אל תדאגי, יפה. הכול יסודר" - מתוך "ללא מורא"/יפה גולן

הלימודים באותה תקופה היו כרוכים באגרת לימודים, אותה הצליחו הורי לשלם בקושי רב. כאשר רציתי להמשיך את לימודי בבית הספר התיכון, סירבו לקבלני עד שאסדיר את חובותי שנצברו במהלך השנה, ואשלם את האגרה עבור שנת הלימודים הבאה בתיכון. הימים חלפו, ומועד סיום ההרשמה לשנת הלימודים התקרב במהירות מדאיגה. חלומות טורדניים, שבהם אני אמא למשפחה מרובת ילדים, קשת יום וללא כל השכלה, החלו לפקוד את שנתי. ידעתי שעלי לעשות מעשה.

מאת: יפה גולן

 

"שמי יפה סולטן," כתבתי במכתב לראש עיריית תל אביב דאז, חיים לבנון. "סיימתי את לימודי בבית הספר הלל, וכשניגשתי להירשם לבית הספר התיכון, דחו אותי בגלל החובות שלי להלל. ברצוני לציין שאני בת למשפחה מרובת ילדים. אנו גרים בצריף. אמי אשה חולנית, ואינני רוצה להרוס את עתידי משום שאין באפשרותה של משפחתי לשלם את האגרה. אני מבקשת מכבודו להזמין אותי לפגישה, על מנת שאוכל לתת פרטים על מצבי ולספר על הרצון העז שלי ללמוד. אני מקווה שלא תאכזב אותי, ותיענה לבקשתי בהקדם." נרגשת, מסרתי את המעטפה לפקיד בסניף הדואר.

להמשך קריאת הפוסט במלואו לחצו - יפה גולן

קטע זה לקוח מתוך ספרה האוטוביוגרפי של יפה גולן - "ללא מורא"

יפה גולן - "כפר שלם" מתוך ספרה האוטוביוגרפי

בתחילת שנות החמישים עברנו לגור במעברה בכפר שלם. הניסיון לחמוק במיומנות מלפיתתו הקשה של העוני, יצר עבורנו, הילדים, מרחב חופשי, לעתים פרוע, וגדוש בהומור ומעשי קונדס. אחי עזרא, ילד שובב ומצחיק, היה השובב של המשפחה. "יפה, אני וחבר מתים לצאת עם שתי בחורות, אבל אביהן קשוח מאוד והוא איננו מוכן שהן תצאנה מהבית," סיפר לי עזרא יום אחד. "אני מבקש ממך ללכת לביתן, ולומר לאביהן שאת רוצה לשחק עם שתי הבנות. אם את תלכי, הוא לא יחשוד. אם תצליחי, אני מבטיח לך הפתעה," הוסיף עזרא. "אין בעיה," עניתי, "אני לא חוששת, ונראה מה תיתן לי בתמורה."

חדורה בתחושת שליחות הלכתי לבית הבנות. הן כבר היו לבושות בכותונות הלילה שלהן. האב קיבל את פני בחיוך. נכנסתי עם הבנות לחדרן. "עזרא והחבר שלו חייבים לראות אתכן; באתי לעזור לכן לצאת מהבית," לחשתי. עליזות ומצחקקות מיהרו שתיהן ללבוש מכנסיים קצרים תחת הכותונת הלבנה. "אנו הולכות לפטפט וללוות את יפה," שיקרו העלמות. ברגע שיצאנו מן הבית, הורידו הבנות את הכותונות, תלו אותן על עץ לא רחוק מביתן, ורצו להתהולל עם שני הנערים. עם שובן הביתה, הבחין אחיהן באחיות המורידות את הכותונות מהעץ, והחל לחשוד כי משהו תמוה קורה כאן. "יפה נורא רצתה שנבוא אליה ולא יכולנו לסרב," שיקרו הבנות. כשנשאלתי גם אני על ידי האח, שיקרתי ואישרתי את דבריהן.

רק עניין אחד נותר לא פתור: התמורה הנכספת אותה הבטיח לי אחי הגדול. למחרת, גאה בהצלחתי, שאלתי את עזרא מה אקבל בתמורה למאמצי. "ההפתעה שדיברתי עליה," ענה לי אחי, "היא שלמרות שפעם הבטחתי לפרק אותך, לא אעשה זאת." התאכזבתי קשות, אך הערצתי לעזרא גברה לבסוף על הכעס שקינן בי.

הפחד מאבא, לעומת זאת, רק הלך וגבר. יום אחד ברח אחי מהבית, וכששב, שאל אותו אבא בנועם לשלומו. כמה שניות לאחר מכן, ללא אזהרה, קם אבא מכיסאו והפליא בו את מכותיו. למעשה, לא היתה זו הפעם היחידה שבה סבלו אחי מנחת זרועו. אולם לאחר מעשה היה אבי נרתע לאחור בחרטה המהולה בחמלה, קורא לנו אליו, ומשלח אותנו החוצה מצוידים בכסף קטן לרכישת ממתקים. היחידה אשר עליה חס הייתי אני, ילדה שקטה וממושמעת, יחסית לאחי. אחותי רינה לא זכתה לגורל דומה.

לקריאה מלאה של הפוסט – יפה גולן השקעות

מפעל חייה של יפה גולן הוא פעילות רבת-שנים למען זכויותיהם הכספיות של ניצולי השואה. זהו אחד הנושאים הרגישים בחברה הישראלית, ומלבד דעת הקהל והשיח הציבורי בנושא, מעורבים בתחום פעילות זה גורמים רבים: הניצולים, ועידת התביעות וארגונים המייצגים את הניצולים, מערכת המשפט הגרמנית ומערכת המשפט הישראלית, בתי הפרלמנט של שתי המדינות ואנשי עסקים.

פרק 2 "ללא מורא" יפה גולן - ילדותי בלבנון

לטיפה סולטן. זה השם אשר ניתן לי עם היוולדי בבירות, בירת לבנון, בחודש דצמבר 1942. אבי, יצחק, היה יתום מאם. אמו נפטרה כחודש לאחר שנולד, משום שבלעה בטעות חומר רעיל. לאחר המקרה נישא סבי לאשה אחרת ונסע עימה לסוריה, שם היו למשפחה קרובים. אבי נותר אצל הדודות חשוכות הילדים ששמחו לקבל על עצמן את מלאכת גידול הנער הצעיר. אך אופיו העצמאי של אבי, ותחושת העלבון שהחל לקנן בו, גרמו לכך שלא ירצה לגור אצל הדודות. לאחר שננטש, החיים הובילו אותו לנתיב שונה, ועד מהרה ברח מהבית.


בשנות ילדותי, מיעט אבי לספר על סבי, ואת שידעתי למדתי מאמי. שנים לאחר מכן, כאשר חקרתי את שורשי משפחתי בלבנון, התברר לי כי מסוריה היגר סבא לארצות הברית וניתק באופן סופי כל קשר עם משפחתו הקודמת, נפרד לעד מבנו.
בבגרותו, לאחר ילדות קשה שבה הסתובב ברחובות וישן תחת כיפת השמים, החליט אבא להיכנס למסגרת תומכת ומכוונת והצטרף ללגיון הזרים. מהלך זה עיצב במידה רבה את דמותו ושינה כליל את תבנית אישיותו. אבי היה איש קשוח וכריזמטי, בעל אופי נוקשה ובלתי מתפשר, אדם שפניו זרחו בעוצמה שעה שסיפר לילדיו בערבים סיפורי מלחמה, על תרגילים, תחבולות ותכסיסים, על הקרבות הנוראים בתוניס ובלוב, נגד הנאצים באיטליה ובגרמניה, ועל הקרב הידוע באל-עלמיין. אבא מעולם לא טרח לרכך עבורנו, הילדים, את סיפורי הזוועה מעמק התופת. "חשוב שתבינו איך נראים החיים באמת," נהג לומר, משתמש במלאכת הסיפור על מנת לפרוק מעט מעומס החוויות, לאוורר את אשר הצטבר במרתפי נשמתו.

לקריאת הפוסט במלואו - יפה גולן

"ללא מורא", שיצא לאור ב- 2007, הוא סיפרה האוטוביוגרפי של יפה גולן.

ספר חובה לכל מי שמאמין שחכמת חיים, גורל, שאיפה ואמונה בצדקת הדרך - הם רכיבים חשובים בהצלחה לא פחות מאשר השכלה, תדמית, או רקע משפחתי מפואר.

יפה גולן לא רק מאמינה בכך. היא גם הוכיחה זאת הלכה למעשה